צנתור CTO – צנתור לפתיחה של חסימה כרונית של עורק כלילי

בפועל, קיימים סוגים שונים של צנתורים – וההבדל ביניהם יכול להיות משמעותי, במיוחד כשמדובר במה שנקרא חסימה כרונית בעורקי הלב או בשמה המקצועי CTO – Chronic Total Occlusion.

בצנתור רגיל, מבוצעת פעולה שמטרתה לפתוח עורק שיש בו היצרות משמעותית אך לא חסימה מלאה. מצב כזה לרוב גורם לתעוקת חזה, קושי בנשימה או כאבים שדורשים התערבות. במהלך הפעולה:

·         מוחדר צנתר דרך עורק ביד או במפשעה

·         מוזרק חומר ניגוד שמראה את העורקים בצילום רנטגן

·         הרופא מזהה את ההיצרות ומרחיב אותה בעזרת בלון ולעיתים גם משתיל תומכן (סטנט)

הפעולה לרוב מהירה (30–40 דקות), מתבצעת באמצעות צנתר אחד, ולא נחשבת מורכבת במיוחד.

כאשר מדובר ב־ CTO, מדובר בעורק שנחסם לגמרי ולמשך תקופה ממושכת – לפחות שלושה חודשים. לרוב, זה קורה לאחר "התקף לב שקט" שלא הורגש או אובחן בזמן. מכאן, הפעולה דורשת גישה שונה ומורכבת הרבה יותר, שמבוססת על ניסיון, הכנה מוקדמת, ציוד מתקדם, ולעיתים שילוב בין כמה שיטות פעולה.

בצנתור רגיל מספיק צנתר אחד.

אבל בצנתור CTO – נדרש שני צנתרים בשתי גישות שונות: למשל, צנתר אחד דרך היד (עורק רדיאלי) והשני דרך המפשעה (עורק פמורלי).

למה זה נחוץ? כדי להזריק חומר ניגוד גם לעורק החסום וגם לעורק הסמוך שמעביר אליו דם דרך כלי דם עוקפים שנקראים קולטרלים. רק כך ניתן לראות את החסימה משני כיוונים, להבין את המבנה שלה, ולתכנן מסלול מעבר.

בצנתור רגיל, הצנתר והתייל המוביל מתקדמים בעורק הלב עם כיוון זרימת הדם – כלומר, הרופא נכנס לעורק החולה ומתקדם לעבר ההיצרות ומקדם לאיזור ההיצרות ציוד ייעודי כדי להרחיב אותה. לעומת זאת, בצנתור של חסימה כרונית (CTO), לעיתים אין אפשרות לעבור דרך החסימה בכיוון הרגיל – מפני שהעורק חסום לגמרי כבר זמן רב. במקרים כאלה, נדרש "לעקוף את החסימה" מהכיוון ההפוך – דרך כלי דם קטנים שהגוף יצר בעצמו עם הזמן, שנקראים קולטרלים (מעקפים טבעיים).

  בהתאם למבנה החסימה ולתגובה במהלך הפעולה, המצנתר עשוי לבחור באחת או יותר מהשיטות הבאות:

1.   מעבר הדרגתי דרך החסימה – גישה אנטרוגרדית: הרופא מנסה לעבור דרך החסימה בצד הקרוב ללב, באמצעות תיילים מיוחדים בדרגות קושי שונות – מהעדין ביותר ועד הקשיח, לפי הצורך.
2.   גישה מהכיוון ההפוך – גישה רטרוגרדית: הרופא מנווט דרך עורק אחר ודרכו נכנס למערכת הקולטרלית – כדי להגיע לצד המרוחק של החסימה ולנסות לחצות אותה מהצד ההפוך.
3.   שילוב של שתי הגישות – גישה היברידית: במקרים מסוימים יוצרים חיבור בין שני הצדדים של החסימה – מצד אחד ומצד שני – כדי לאפשר לציוד לעבור בתוך תעלה שנפתחת בשכבת הדופן של העורק.
4.   מעבר דרך דופן העורק ויצירת חיבור מחודש: כאשר לא ניתן לעבור דרך מרכז העורק, הרופא יוצר מעבר זמני דרך שכבת הדופן ליד החסימה, ובשלב הסופי של הפעולה מחזיר את הצנתר לחלל העורק.

  מדובר בטכניקות מתקדמות שמבוצעות רק על ידי מצנתרים מיומנים ומנוסים מאוד ובמרכזים רפואיים שיש בהם ציוד ייעודי וצוות שמכיר היטב את שיטות הפעולה האלו. למרות שמדובר בצנתור – הפעולה שונה מהותית מצנתור רגיל ודורשת תכנון קפדני, ריכוז רב, ניסיון קליני עשיר ודיוק מרבי.

• צנתור "רגיל" – לרוב תוך פחות משעה.
• צנתור CTO – יכול להימשך שעתיים ויותר, ודורש גם תכנון מראש (סקירת צילומים קודמים, בניית אסטרטגיה מותאמת), וגם לעיתים שני שלבים שונים.

כשמדובר בצנתור לפתיחה של חסימה כרונית, אל תניח שמדובר באותו צנתור "רגיל" שעוברים חברים או בני משפחה. יש כאן הליך רפואי הרבה יותר מורכב. לכן חשוב לוודא:

• שהרופא שמבצע את הפעולה מתמחה בצנתורי  CTO
• שהמרכז הרפואי שבו תתבצע הפעולה מצויד בהתאם (לא כל חדר צנתורים מתאים)
• שצוות הצנתור מיומן בעבודה בגישות כפולות ובטכניקות מתקדמות

זה לא המקום “ללכת עם הזרם” – אלא לפנות למומחה בתחום.

1. חסימה כרונית CTO  לא תמיד מצריכה פעולה – לפעמים די בטיפול תרופתי.
2. ההחלטה תלויה בין היתר בשאלה מה חומרת האיסכמיה, כמה חמור החסך באספקת דם וכמה הלב "סובל"
3. האם ישנה חיות של שריר הלב באיזור החסום שנוצרה בו צלקת, נזק בלתי הפיך
4. האם יש תסמינים (קוצר נשימה, עייפות, כאב חזה, הפרעות קצב).
5. לכן חשוב לעבור הערכה קרדיאלית מלאה, הכוללת גם בדיקת רופא, מיפוי לב או אקו במאמץ  ולעיתים בדיקות הדמיה מתקדמות יותר

קראו את הסקירה המדעית מלאה באתר ויקירפואה