צנתור לב

צנתור הוא הליך רפואי פולשני המשמש לאבחון ולטיפול במחלות כלי דם, בעיקר בלב. במהלך הצנתור, מוחדר צנתר (צינור דק) דרך עורק פריפרי, לרוב דרך עורק האמה (עורק רדיאלי) או עורק המפשעה (עורק פמורלי), כדי לגשת לאבי העורקים ודרכו לעורקים הכליליים. המהות של הצנתור כוללת ביצוע צילומי רנטגן של הלב תוך כדי הזרקת חומר ניגוד לעורקים הכליליים, בתהליך המכונה אנגיוגרפיה כלילית (Coronary Angiography). מטרת ההליך היא להעריך את זרימת הדם בעורקים, לזהות חסימות, היצרויות או פגיעות אחרות.

הזרקת חומר הניגוד נדרשת על מנת "לצבוע" את העורקים, שכן ברנטגן, רקמות רכות, כמו כלי דם, אינן נראות בבירור. חומר הניגוד, המכיל יסודות כמו יוד, סופג את קרני הרנטגן ומאפשר להדגיש את כלי הדם בצילומים, וכך לראות את מבנה העורקים ואת זרימת הדם בזמן אמת.

בנוסף לאבחון, הצנתור מאפשר לבצע פעולות טיפוליות, כגון הרחבת עורקים חסומים בעזרת בלון או השתלת סטנט, וכן פרוצדורות נוספות כמו תיקון מומי לב, החלפת מסתמים או השתלת קוצבים.

ההתווייה העיקרית לביצוע צנתור כלילי היא איסכמיה – מצב שבו יש חוסר התאמה בין אספקת הדם לשריר הלב לבין הצורך של השריר בחמצן. איסכמיה נגרמת כתוצאה מהיצרות משמעותית בעורק המספק דם לאזור מסוים בלב, מה שמגביל את כמות הדם המגיעה לאותו אזור. איסכמיה יכולה להתבטא בכמה צורות:

תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס): זהו התסמין השכיח ביותר, שבו המטופל מרגיש כאב או לחץ בחזה, במיוחד בזמן מאמץ גופני. הצורך של הלב בחמצן גובר במהלך פעילות, אך העורק המוצר לא מצליח לספק את כמות הדם הנדרשת.

איסכמיה שקטה: במצב זה יש חוסר באספקת דם ללב, אך ללא סימפטומים ברורים כמו כאב או קוצר נשימה. מצב זה נפוץ במיוחד בקרב חולי סוכרת, אנשים מבוגרים, נשים וחולים עם חסימות כרוניות בעורקי הלב. איסכמיה שקטה היא מסוכנת משום שהמטופל לא תמיד מודע לבעיה קיימת, והיא עלולה להוביל לתוצאות חמורות כמו אי ספיקת לב או הפרעות בקצב הלב. אבחון מצב זה דורש שילוב של בדיקות מיוחדות לא פולשניות בנוסף לצנתור לב.

התוויות נוספות לביצוע צנתור כוללות:

ממצאים בצנתור וירטואלי (CT): כאשר בהדמיה שנעשית בסריקת CT מתגלות חסימות משמעותיות בעורקים הכליליים, ייתכן שיהיה צורך בצנתור לאישור הממצאים ולהערכת המצב המדויק. הצנתור מאפשר לבצע טיפול מתאים, כמו הרחבת העורקים החסומים באמצעות בלון או השתלת סטנט, בהתאם לחומרת ההיצרות.

הכנה לניתוח לב פתוח: לפני ניתוחים קרדיאליים גדולים, כמו החלפת מסתם או תיקון מום לבבי, יש צורך בהערכה מדויקת של מצב העורקים הכליליים. צנתור לב משמש במקרים אלו כדי לבדוק אם ישנן חסימות שעלולות להפריע לניתוח או לסכן את המטופל במהלך ההליך, ובכך מאפשר לרופאים לתכנן את מהלך הניתוח בצורה מיטבית.

בין אם מדובר בתסמינים ברורים של תעוקת חזה או במצב של איסכמיה שקטה, צנתור משמש כאמצעי חשוב לאבחון מצבים אלו ולטיפול בחסימות משמעותיות בעורקי הלב.

סוגי צנתור לב: אבחנתי וטיפולי

צנתור אבחנתי נועד לזהות חסימות והיצרויות בעורקים הכליליים. במהלך ההליך מוחדרת שרוולית דקה לעורק הרדיאלי או הפמורלי, ודרכה מועברת צינורית לפתח העורקים הכליליים, כאשר מוזרק חומר ניגוד כדי להמחיש את זרימת הדם ולזהות בעיות. אם מתגלות חסימות, מתבצע צנתור טיפולי: הצנתר מוחלף בצנתר טיפולי, דרכו מועבר תייל דק החוצה את ההיצרות ומוביל ציוד להרחבת העורק. בלון מנופח להרחבת ההיצרות, ולאחר מכן מושתל תומכן (סטנט) המכיל תרופה למניעת חסימה חוזרת. לאחרונה, ישנם מקרים בהם משתמשים בבלונים משחררי תרופה במקום סטנט. במהלך ההליך ניתנים מדללי דם, תרופות לשיכוך כאב באזור הדקירה, חומרי הרגעה, וחומרים להרחבת כלי דם. משך כל שלב נע בין 15-60 דקות, תלוי במורכבות ההליך.

סיכונים ותופעות לוואי בצנתור

למרות שהצנתור נחשב להליך בטוח ומבוצע באופן שגרתי, קיימים סיכונים אפשריים שחשוב להיות מודעים אליהם. סיבוכים אפשריים כוללים:

תגובה אלרגית לחומר הניגוד (מבוסס יוד), במיוחד אצל מטופלים עם היסטוריה של רגישות לחומר.

דימום או שטף דם באזור החדרת הצנתר, בעיקר במקום בו הוכנסה השרוולית (יד או מפשעה).

הפרעות בקצב הלב, שיכולות להופיע במהלך הצנתור או לאחריו.

יצירת קרישי דם בעורק הלב, שעלולה לגרום לסיבוכים חמורים כמו התקף לב או שבץ, המחייבים טיפול מידי במדללי דם.

להצלחת ההליך ולהקטנת הסיכונים, הצנתור יבוצע במעבדה המצוידת בציוד מתקדם, המאפשר מתן מענה מיידי לכל סיבוך אפשרי במהלך ההליך. צוות רפואי ופרא-רפואי מיומן ומנוסה יבצע את הצנתור, כדי להבטיח טיפול בטוח ומקצועי הן במהלך הצנתור והן בתקופת ההתאוששות שאחריו.

הכנות לקראת צנתור לב

לפני ביצוע צנתור יש לבצע את הפעולות הבאות:

בדיקות דם שגרתיות: ספירת דם, תפקודי כליות, תפקודי קרישה ותרשים אק"ג.

צום: יש להימנע מאוכל ושתייה במשך 4-6 שעות לפני הצנתור.

רגישות ליוד: במקרה של רגישות לחומר ניגוד על בסיס יוד, יינתנו תרופות סטרואידים ואנטי-היסטמינים כהכנה.

הפסקת טיפול במדללי דם: יש להפסיק טיפול בתרופות כמו אליקוויס, קסרלטו, פרדקסה או קומדין לפי הנחיית הרופא.

מטופלים עם סוכרת או בעיות בתפקוד הכליות: יש להפסיק טיפול בתרופות כמו מטפורמין, ג'ארדיאנס, פורסיגה או קסיגדו 24-48 שעות לפני הצנתור, בהתאם להנחיית הרופא.

חזרה לשגרה לאחר צנתור

בסיום הצנתור, המצנתר יספק הנחיות מותאמות אישית לגבי המשך המעקב, הטיפול וחזרה לשגרה. ההמלצות המובאות כאן הן כלליות, ויש להתייעץ עם הרופא בהתאם למהלך הצנתור, מורכבותו ותוצאותיו:

משך האשפוז: לרוב כמה שעות, ולעיתים לילה אחד, בהתאם למורכבות ההליך.

חזרה לפעילות יומיומית: בדרך כלל ניתן לחזור לעבודה תוך יומיים-שלושה, בהתאם לסוג העבודה והמאמץ שהיא דורשת. עם זאת, חשוב להישמע להנחיות הרופא לגבי מגבלות ספציפיות ותזמון החזרה לפעילות מלאה.

פעילות גופנית: מומלץ לחזור לפעילות גופנית בהדרגה ולהימנע מפעילויות עם סיכון לנפילה או חבלה בתקופה הראשונה.

טיפול במדללי דם: לאחר צנתור טיפולי יש צורך בנטילת מדללי דם (כגון אספירין, ברילינטה, אפיאנט ופלביקס) למשך 3-12 חודשים. חשוב להתייעץ עם הקרדיולוג בנוגע להמשך או לשינוי בטיפול התרופתי.