CTO צנתור

חסימה כרונית של עורק כלילי (CTO) היא אחת מהתוצאות האפשריות של טרשת עורקים, מחלה הגורמת להיצרות או חסימה מלאה של כלי דם. CTO מהווה גורם סיכון משמעותי במטופלים עם מחלות לב כליליות, ולעיתים מתגלה באופן בלתי צפוי במהלך צנתור לב שנעשה בשל תלונות אחרות, כמו לחץ בחזה, תעוקת חזה, או התקף לב חריף.

טרשת עורקים נוצרת כאשר שומנים, סידן ומרכיבים נוספים מצטברים בדפנות העורקים וגורמים להיצרות הולכת ומחריפה של העורק. תהליך זה עלול להוביל לירידה באספקת הדם והחמצן לשריר הלב, להתפתחות תעוקת חזה ואף להתקף לב במקרים חמורים. בחלק מהמקרים, החסימה עלולה להפוך לכרונית (CTO), מה שמקשה על זרימת הדם בצורה תקינה לאורך זמן.

החסימות הכרוניות שכיחות יותר בעורק הכלילי הימני ובעורק העוקף ופחות בעורק הקדמי היורד (LAD). חסימות אלו מעידות על אוטם ישן שנגרם בעבר, וייתכן שלא זוהה בזמן אמת. תסמיניהן אינם חריפים כמו בהתקף לב פתאומי, ולעיתים המטופל יחווה עייפות, קוצר נשימה, וירידה בסבילות לפעילות פיזית במקום כאבים עזים בחזה.

התסמינים והאתגרים בגילוי חסימות כרוניות

הסיבה לכך שתסמיני חסימה כרונית אינם חריפים טמונה בהתפתחותם של מעקפים טבעיים – עורקים קולטרליים דקים, שמתפתחים כדי לספק זרימת דם מינימלית לאזור הפגוע. תופעה זו מפחיתה את הסיכון להופעת לחץ בחזה פתאומי אך אינה מונעת התדרדרות כרונית בבריאות הלב.

כתוצאה מכך, ייתכן כי מטופלים עם CTO יפנו לרופא רק כאשר התסמינים מחמירים, כגון:

• אי-ספיקת לב

• קוצר נשימה במנוחה או במאמץ קל

• הפרעות קצב לב

• החמרה הדרגתית ביכולת לבצע פעולות יומיומיות

הטיפול המומלץ לחסימה כרונית – צנתור CTO

במקרים שבהם חסימה כרונית של עורק כלילי אינה ניתנת לטיפול באמצעות תרופות בלבד, נשקלת האפשרות לבצע צנתור CTO. בניגוד לצנתור רגיל, הליך זה מצריך שימוש בשיטות וטכנולוגיות מתקדמות. המטרה היא לעבור דרך החסימה ולהחזיר את הזרימה התקינה של הדם בעורק, ובכך לשפר את תפקוד הלב ולהפחית את הסיכון לאירועים לבביים נוספים.

האתגרים בטיפול בחסימה כרונית

צנתור CTO נחשב לאתגרי במיוחד בשל מבנה החסימה, שעלול לכלול מקטעים ארוכים, מסוידים וקשים למעבר. במקרים אלו, נעשה שימוש בשתי גישות בו-זמנית:

1. גישה רטרוגרדית – ניסיון לחדור לחסימה מכיוון העורקים הקולטרליים.

2. גישה אנטרוגרדית – ניסיון לעבור דרך החסימה בכיוון זרימת הדם הטבעי.

לעיתים, יש צורך ליצור דיסקציה מכוונת (חלל בין שכבות העורק) כדי לאפשר לצנתר לעבור בצורה בטוחה ולהשלים את הפרוצדורה בהצלחה.

הגישה ההיברידית בצנתור CTO

שיטת ה-Hybrid Approach, הנחשבת למתקדמת בתחום צנתורי הלב, כוללת שילוב של מספר טכניקות ומצריכה מיומנות גבוהה מצד הצוות הרפואי. ההליך כולל שימוש בציוד מתקדם, כגון תילים מיוחדים ובלונים זעירים, לצד תכנון מדויק ומורכב של כל שלב בטיפול.

ביצוע מוצלח של צנתור CTO עשוי לשפר משמעותית את תפקוד הלב ולהפחית את הסיכון להתקף לב עתידי או לאי-ספיקת לב חמורה.

מתי מומלץ לבצע צנתור CTO?

לא כל מקרה של חסימה כרונית מחייב התערבות פולשנית. ההמלצה לבצע צנתור לב בחסימות כרוניות ניתנת בעיקר כאשר קיימים:

• איסכמיה נרחבת – ירידה משמעותית באספקת החמצן לשריר הלב

• ירידה בתפוקת הלב

• סימני אי-ספיקת לב או הפרעות קצב

• סיכון מוגבר להחמרה כתוצאה מחסימה פתאומית בעורק נוסף

במקרים מסוימים, החלטה על צנתור מתקבלת גם כאשר יש צורך למנוע נזק משמעותי במקרה של חסימה כפולה – מצב שבו מתפתחת חסימה פתאומית בעורק נוסף, מעבר לחסימה הכרונית הקיימת.

מה על המטופל לעשות לאחר גילוי חסימה כרונית בצנתור?

כאשר מתגלה חסימה כרונית של עורק כלילי, מומלץ לפנות למרפאה המתמחה ב-CTO לצורך בירור מעמיק והערכת הצורך בהתערבות. ההחלטה על ביצוע צנתור מתקבלת בהתאם למספר גורמים מרכזיים:

1. מצבו הקליני של המטופל והתסמינים שהוא חווה, כולל תעוקת חזה, התקף לב קודם, או סימני אי-ספיקת לב.

2. חומרת האיסכמיה והיקף הנזק לשריר הלב, הנבדקים באמצעות מבחני מאמץ ובדיקות דימות מתקדמות.

3. הערכת ההיתכנות הטכנית להשלמת ההליך בהצלחה, בהתחשב במורכבות החסימה.

סיכום: היתרונות של צנתור CTO

צנתור CTO הוא פתרון מתקדם וחשוב במקרים של חסימה כרונית של עורק כלילי. מטרתו לשפר את הזרמת הדם לשריר הלב, למנוע הידרדרות נוספת בתפקוד הלב ולהפחית את הסיכון לאירועים לבביים חמורים כמו התקף לב או אי-ספיקת לב. התייעצות עם מומחים בתחום וצוותים רפואיים מיומנים תסייע למטופלים לבחור את הטיפול המתאים ביותר עבורם ולהבטיח את הצלחתו.