כולסטרול, טריגליצרידים ומה שביניהם: מדריך להבנת דיסליפידמיה

• כולסטרול – חיוני, אך במידה

הכולסטרול הוא חומר שומני שהגוף מייצר בעצמו, וגם סופג מהמזון. הוא חיוני לבנייה של קרומי תאים, לייצור הורמונים (כמו אסטרוגן וטסטוסטרון), ליצירת חומצות מרה ולעיבוד ויטמינים מסוימים. הבעיה מתחילה כאשר יש עודף כולסטרול, במיוחד מסוג LDL, אשר עלול להצטבר

בדפנות כלי הדם וליצור רבדים טרשתיים.

• טריגליצרידים – מאגר האנרגיה

הטריגליצרידים הם צורת האחסון המרכזית של אנרגיה שומנית בגוף. הם נוצרים גם מהמזון וגם בתהליך ייצור פנימי בכבד, ומהווים מקור אנרגיה בעיקר בזמן צום או מאמץ גופני. רמות גבוהות שלהם בדם עלולות להוות גורם סיכון נוסף למחלות לב וכלי דם.

מאחר ששומנים אינם מתמוססים בדם (שהוא נוזלי ומימי), הגוף "עוטף" אותם במולקולות חלבון בתוך חלקיקים מיוחדים – ליפופרוטאינים (ליפו שומן, פרוטאין חלבון) – שנושאים את השומנים ליעדם. כל ליפופרוטאין בנוי מליבה שומנית ומעטפת חלבונית, שנקראת אפוליפופרוטאין (אפו מעל), שתפקידה להכווין את החלקיק למקום הנכון בגוף.

הליפופרוטאינים מחולקים לפי גודלם, צפיפותם ותכולת השומן שלהם:

האפוליפופרוטאינים הם חלבונים שמרכיבים את הליפופרוטאינים, והם קובעים את תפקודם:

• הם מעניקים יציבות לחלקיק.
• פועלים כ"מפתחות" לקולטנים בתאי הגוף.
• משתתפים בפעילות אנזימטית שמעבדת את חלקיקי השומן.

דיסליפידמיה היא מונח כללי שמתאר מצב שבו רמות השומנים בדם אינן תקינות – גבוהות מדי או לעיתים נדירות, נמוכות מדי. קיימים מספר דפוסים עיקריים של דיסליפידמיה, בהתאם לסוג הליפיד שמעורב:

מצב שבו רמות ה־LDL ("כולסטרול רע") גבוהות מהנורמה. זהו הסוג הנפוץ והמשמעותי ביותר מבחינת סיכון למחלות לב וכלי דם. גורמים אפשריים:

• תורשה למשל, היפרכולסטרולמיה משפחתית
• תזונה עתירת שומן רווי וכולסטרול
• מחלות כמו תת־פעילות של בלוטת התריס או תסמונת נפרוטית
• שימוש בתרופות מסוימות

מתאר רמות מוגברות של טריגליצרידים בדם. במקרים קלים לרוב לא מסוכנת, אך ברמות גבוהות מאוד (מעל 500 או 1000 מ"ג/ד"ל) הסיכון לדלקת בלבלב (פנקריאטיטיס) גובר. גורמים אפשריים:

• צריכת יתר של פחמימות פשוטות או אלכוהול
• השמנת יתר, סוכרת לא מאוזנת
• תרופות (למשל סטרואידים או טיפול הורמונלי)
• תסמונות תורשתיות נדירות

שילוב של כמה הפרעות – לדוגמה, גם כולסטרול גבוה וגם טריגליצרידים גבוהים. מצב זה שכיח מאוד אצל אנשים עם תסמונת מטבולית או סוכרת סוג 2, והוא בעל סיכון מוגבר במיוחד לפגיעה קרדיווסקולרית.

רמות נמוכות של HDL מקושרות לסיכון גבוה יותר למחלת לב, כיוון ש-HDL מעורב בסילוק עודפי כולסטרול מהרקמות. גורמים אפשריים:

• חוסר פעילות גופנית
• עישון
• תזונה לא מאוזנת
• נטייה גנטית

מקורה גנטי או תורשתי. דוגמה בולטת היא FH – familial hypercholesterolemia, שבה רמות ה-LDL גבוהות מאוד כבר מגיל צעיר, ולעיתים מלוות בהיסטוריה משפחתית של מחלות לב מוקדמות.

נובעת ממצב רפואי אחר או מהרגלים נרכשים:

• סוכרת
• תת־פעילות בלוטת התריס
• מחלת כליה כרונית
• עודף משקל והשמנה בטנית
• תזונה עתירת שומנים או סוכרים
• תרופות כמו בטא־בלוקרים, סטרואידים או תרופות פסיכיאטריות

השפעתה של דיסליפידמיה אינה מיידית, אך לאורך זמן היא תורמת להיווצרות טרשת עורקים – תהליך שבו כולסטרול שוקע בדפנות כלי הדם ויוצר "רבדים" (פלאקים), שמצרים את זרימת הדם ועלולים להיקרע ולגרום לקריש דם. תוצאה אפשרית:

• התקף לב (אם זה קורה בעורקי הלב)
• שבץ מוחי (אם בעורקי הצוואר או המוח)
• מחלת כלי דם היקפיים (כאבי רגליים, צליעה)

טרשת עורקים זה תהליך הדרגתי, שקט ומצטבר, שבו שומנים — ובעיקר כולסטרול — שוקעים בדפנות כלי הדם, יוצרים הצרויות, ועלולים להוביל לקרישי דם ולחסימה חדה של זרימת הדם.

הפרעת מאזן השומנים - דיסליפידמיה - הינה הגורם המרכזי לתהליך הזה.

לדיסליפידמיה יש מרכיב תורשתי, אך גם קשר הדוק לתזונה, לאורח החיים ולמחלות רקע כמו סוכרת או יתר לחץ דם. לכן היא עלולה להתפתח גם באנשים צעירים שנראים בריאים לחלוטין.

הבעיה המרכזית? דיסליפידמיה אינה מורגשת. אין לה תסמינים, וללא בדיקה יזומה – היא תתגלה לעיתים רק לאחר אירוע לבבי או מוחי.

דווקא משום כך חשוב להיות מודעים, לבדוק, לאבחן ולטפל בזמן. ככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר – כך גדל הסיכוי למנוע את הנזק הבלתי הפיך לכלי הדם ולשמור על בריאות הלב לאורך שנים.